הלא רצוי הפך למבוקש - חלק 2

מכתב חג השבועות הבפטיסטי הקדום 150.

כריסטר אברג.

כשאתה רואה את כריסטר אברג בפעולה כיום, למשל באתר הבלוג שלו www.apg29.nu, האינטלקטואליות שלו וחריפותו התיאולוגית - כמעט לא מובן שהוא, לפני חווית הישועה שלו, התאפיין בדחייה עמוקה. 

ממכתב חג השבועות הבפטיסטי 150

הלא רצוי הפך למבוקש - חלק 2

כאן במכתב המידע השני עם ציטוטים מספרו של כריסטר אברג "הלא רצוי", הנושא הוא טבילתו של כריסטר במים והטבילה ברוח הקודש. הפרק הראשון בספר נקרא "החושך" ומתחיל באופן הבא (עמוד 11): "מעולם לא הרגשתי בחיי אהוב, משמעותי או נחוץ. לכן לא ראיתי מוצא אלא לסיים את חיי באמצע חייהם הלא רצויים של אנשים, בני 17.5. "

מאחורי מחשבות אפלות, שכבו בין היתר מיקומי אומנה וכמה בריונים. בעמוד 85 בספר כותב כריסטר: “למעשה הייתי ילד מאושר שהיה קרוב לצחוק. אמי אומנת אמרה לי פעם כשהייתי מבוגר, לפני שהייתה דמנטית מדי, שהובלתי וצחקתי מכולם כשבאתי אליהם לראשונה לארץ. אבל בגלל כל המחנק והדיכאון שחוויתי בבית, בבית הספר ובזמני הפנוי, לא הייתי בסופו של דבר ילד מאושר. חוסר הביטחון שלי הברק דרכי בצורה ברורה מדי. "

כשאתה רואה את כריסטר אברג בפעולה כיום, למשל באתר הבלוג שלו www.apg29.nu, האינטלקטואליות שלו וחריפותו התיאולוגית - כמעט לא מובן שהוא, לפני חווית הישועה שלו, התאפיין בדחייה עמוקה. אימון הקראטה שלו והדרכת אחרים עזרו לו במידה מסוימת בכל השפלה.

טבילה במים וברוח

אך כעת להמשך הדרך של הישועה, כלומר עם טבילה במים וטבילה ברוח הקודש. ציטוטים מעמודים 142-145:

"קראתי בתנ"ך על טבילה. הבנתי שאני צריך להיטבל למשיח בשם האב, והבן ורוח הקודש. לא ידעתי על זה הרבה, אבל היה בתוכי משהו שאמר: "אני צריך להיטבל!" חשבתי על. אבל לא הבנתי שעכשיו אני מאמין בישוע ולכן אני צריך להיטבל. הייתי עצבני מאוד באותו יום ראשון בלילה בכנסיית פנטקוסטל של לונגבי כשהייתי טבול. זה היה ינואר, כמה חודשים אחרי שניצלתי. החניון בחוץ היה מלא במכוניות רבות ובתוך הכנסייה היה מלא אנשים. כל אולם הכנסייה היה ארוז ואפילו בדוכן. היינו אני וילד קטן בן 10 שאנו צריכים להיטבל.

היינו לבושים בבגדים לבנים שסימלו שעכשיו נהיה טהורים במשיח ישוע. אינך צריך ללבוש בגדים לבנים. זה הולך טוב בבגדים רגילים, אבל זה מה שהם נהגו לעשות בכנסייה ההיא. הוטבלנו בבריכה קטנה שהוסתרה מתחת לרצפה על הבמה שבחזית אולם הכנסייה. הם הסירו את כיסויי הרצפה ומילאו את הבריכה במים שנקראו גופן טבילה. זה מסמל שאדם קובר את חייו הישנים עם המשיח וקם במשיח עם החדש.

הילד הוטבל לראשונה על ידי אביו, כומר הנוער. ואז ירדתי למים בגרם מדרגות קטן. ג'וני עמד במים וקיבל אותי. רגע לפני הטבילה, ראיתי שכולם נועצים בי מבט. תהיתי מדוע הם כל כך צפו, אבל אז הבנתי שמה שקורה עכשיו הוא נס גדול ומדהים, כמו שזה תמיד כשמישהו החליט ללכת אחרי ישוע ולהיטבל בשמו. הכומר הנוער אמר לי בקול רם וברור כדי שכולם ישמעו: 'בפקודת אדוני ועל פי הווידוי שלך, אני מטביל אותך למשיח בשם האב ושל הבן ושל רוח הקודש! היה עטוף ואז הוא קיפל אותי שוב כך שכל המים זרמו בנחלים מפוזרים. ועכשיו הוטבלתי בדרך המקראית שהברית החדשה מלמדת ומספרת עליה ...

בפגישה (לימים, הערתי) שמעתי קשישה מתפללת בשפה אחרת. היא ישבה בחלק האחורי של החדר כך שלא יכולתי לראות מי זה ... אז אני לא יודע היום מי התפלל בשפה השונה. לא הבנתי מדוע היא לא התפללה בשוודית. זה נשמע כמו פינית אז חשבתי שאולי היא מפינלנד. מאוחר יותר הייתי מבין שהיא נשכה את לשונה. התנ"ך מלמד שכאשר חזר בתשובה והוטבל, צריך לקבל את רוח הקודש במתנה. זה כאשר אתה יכול לדבר בלשונות. דיבור בלשון הוא שפת תפילה לאלוהים. קבלת רוח הקודש במתנה נקראת גם טבילת רוח. ועכשיו רציתי להיטבל ברוח הקודש ולדבר בלשונות. אבל לא ידעתי איך זה ילך ... ואז קניתי ספר בשם 'חיי הרוח החדשים' אותו מצאתי בספר הכנסייה של חג השבועות בכניסה.

הוא כתב בספר שרוח הקודש ניתנת. ישוע שלח את רוח הקודש ביום חג השבועות, לפני כמעט 2000 שנה. ועכשיו זה היה רק ​​לקבל אותו באמונה כי הוא היה מתנה. אתה תמיד מקבל מתנה, אחרת לא תקבל את המתנה. הוא כתב שקודם אתה מקבל את רוח הקודש ואז אתה פותח את הפה ומתחיל לדבר בלשונות. החלטתי לנסות. בבית בדירתי כרעתי על ברכתי ליד המיטה שלי, כמו שתמיד התפללתי באותה תקופה. וכך קיבלתי את רוח הקודש באמונה, הודתי לאלוהים, פתחתי את פי והתחלתי לדבר בלשונות. זה עבד! מאותו הרגע טבלתי ברוח הקודש ויכולתי לדבר בלשונות. עכשיו, בצעדים סתמיים, התחלתי את הליכת האמונה במעקב אחר ישוע המשיח. "

Publicerades torsdag 7 januari 2021 16:52:12 +0100 i kategorin Gästblogg och i ämnena: